גזר דין בתיק פ"ל 2774-11-10

האישום - שכרות מכוח סירוב

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בנהיגה בשכרות, לאחר שסרב להיבדק. סירובו של הנאשם בא לידי ביטוי בין היתר בנשיפה בנפח לא מספיק ואי נשיפה בזמן שהורה לו מפעיל הינשוף.

טיעונים לעונש

באת כוח המאשימה מבקשת להחמיר עם הנאשם, לא רק משום שבחר לכפור ולנהל הליך סרק, אלא משום שיש להשית על נאשמים שמסרבים להיבדק במכשיר הינשוף עונש פסילה העולה על זה שמקבלים נאשמים שנבדקים ונמצאים שיכורים כהגדרת החוק. ולכן היא מבקשת להשית על הנאשם עונש פסילה של 3.5 שנים, מאסר על תנאי, קנס ופסילה על תנאי.

הנאשם ובאת כוחו ביקשו שאקל עם הנאשם ולהשית עליו עונש פסילה שלא יעלה על 11 חודשים - פחות מעונש המינימום, וזאת בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם, שעבר תאונת דרכים וברגלו פלטינות  ובשל כך שמקצועו היחיד הוא נהג משאית. עוד טענה באת כוחו כי שכרותו של הנאשם היתה קלה, כפי שהתרשם ממנה השוטר שערך את בדיקת המאפיינים, כמו כן טענה שאין להעניש את הנאשם על כך שבחר לנהל משפט, באשר האמין בחפותו משום שנשף לתוך המכשיר. 

אין מקום להפחית מעונש הפסילה המינימאלי

עשרות פסקי דין ניתנו בענין הסמכות שעל בית המשפט להפעיל במשורה כאשר הוא מבקש לחרוג מעונש המינימום שקבע המחוקק. אין ספק כי המקרה של הנאשם לא  נכלל בגדר המקרים הספורים שניתן לעשות כן.

" נסיבות בהן רמת האלכוהול שנמדדה אצל הנאשם נמוכה, פרנסתו תלויה ברשיון הנהיגה שלו, עברו התעבורתי נקי או אינו מכביד והוא סועד את בני משפחתו, אינן אלא נסיבות "רגילות" ואין בהן די להפחתה מעונש הפסילה המינימלי הקבוע בחוק". (ע"פ (ים) 5133/09 שלומי לוי נגד מדינת ישראל מפי כב' השופטת ח. בן עמי). 

ראה גם עפ"ת (ים)  7771-09-11 מדינת ישראל נ' עזרא והפסיקה המצוטטת שם ע"י כב' השופט אמנון כהן. כמו במקרים הללו, גם כאן, היות הנאשם אדם נורמטיבי ובעל עבר תעבורתי לא מכביד אינה מאפשרת חריגה מעונש המינימום, בוודאי לא כאשר מדובר בנאשם שסירב להיבדק ורמת שכרותו המדויקת אינה ידועה.  

העונש הראוי לנאשם שסרב להיבדק במכשיר הינשוף

טוענת באת כוח הנאשם כי שכרותו של הנאשם הייתה קלה לפי בדיקת המאפיינים ולכן אין להניח במקרה שלו כי הסירוב נבע מחששו פן תתגלה שכרותו הגבוהה, כפי שציטטה ב"כ המאשימה מפי כב' השופט טננבוים בתיק פל' 630/07 ברינזר עידן, ראה גם עפ"ת (מחוזי ים) 2505-03-11 וקנין מפי כב' הש' אמנון כהן :

"...כאשר אדם מסרב לבצע בדיקה, יש מקום להנחה כי מדובר בשכרות גבוהה". 

בע"פ 71608/01 יצחק אלבו  נאמר:

"מי שמסרב להבדק, איננו יכול להבנות מהטענה כי יתכן שמדובר בחריגה מועטת בלבד מן המותר בעניין רמת האלכוהול שבדמו". (הדגשה שלי מ.ק.)

בע"פ (ת"א) 70269/09 בנימיני נ' מ"י נאמר מפי כב' הש' אמסטרדם כדלקמן:

" ככלל, נהג הנדרש כדין ליתן דגימת נשיפה או בדיקת דם או בדיקת שתן ומסרב לעשות כן - אין להקל בעונשו, שהרי מנע בכך מרשויות אכיפת החוק לקבוע באופן מדויק את מידת שכרותו, ועפ"י אמת מידה מדעית, שאם לא כן, כל מי שיהא "שיכור כלוט" יבחר להסתתר מאחורי סירוב להבדק. סבורתני, שעל מנת להגשים את תכלית הענישה - אין מנוס אלא להטיל ענישה של פסילה בפועל העולה על תקופת המינימום הקבועה בחוק על מי שמסרב ליתן דגימת נשיפה או בדיקת דם או בדיקת שתן"

הנאשם - נהג חדש

יוזכר כי הנאשם היה נהג חדש בעת שנתפס. אמנם תיקון 97 בפקודת התעבורה, המחמיר עם הנהגים החדשים בכל הנוגע לרמת השכרות המותרת (50מ"ג) טרם נכנס לתוקפו, אך הסכנה הכרוכה בנהיגה תחת השפעת אלכוהול של נהג חדש שמטבע הדברים פחות מיומן צריכה להיות ברורה גם לנאשם, ועלן כן עצם היותו נהג חדש שעבר עבירת שכרות מהווה סיבה לחומרה. 

מי שאינו מודה בהזדמנות הראשונה אינו זכאי להקלה בעונשו